בין האובדן, המשפחה והבחירה להמשיך: סיפורה של שלי מרדכי

לציון שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר, אנו מבקשים לתת מקום לסיפורים האישיים שנשארו עם עובדי אלקטרה FM ועם בני משפחותיהם. סיפורים של זיכרון, אובדן, אהבה והכוחות שמאפשרים להמשיך גם כשהחיים משתנים ברגע. אחד מהם הוא סיפורה של שלי מרדכי, מנהלת אדמיניסטרציה והדרכות באלקטרה תומר, שעבור משפחתה אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם הפכו למסע אישי של אובדן, התמודדות והבחירה להמשיך קדימה.

שלי זוכרת היטב את הרגע שבו הבינה שהשגרה כפי שהכירה אותה השתנתה. בבוקר 7 באוקטובר העיר אותה בעלה ואמר לה: "שלי, התחילה מלחמה". כמה שעות לאחר מכן כבר קיבלה טלפון מהמנהל שלה והתבקשה להגיע לעבודה, להוציא את רשימות העובדים ולהתחיל לבדוק היכן נמצא כל אחד מהם.

כמי שעובדת בחברה שמתחזקת מתקנים ביטחוניים, האחריות הייתה ברורה לה מהרגע הראשון. בתוך חוסר הוודאות והדאגה, העבודה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמאמץ לשמור על רציפות תפקודית ולדאוג לעובדים. זמן קצר לאחר מכן גויס בעלה למילואים, ושלי מצאה את עצמה מתמרנת בין העבודה, הבית, שלושה ילדים והדאגה היומיומית לבעלה.

בחודשים שלאחר מכן, המלחמה הפכה עבור משפחתה גם לסיפור אישי של אובדן.

ב-19 במרץ 2024 קיבלה שלי את אחת הבשורות הקשות בחייה: בן דודה הגדול, סבסטיאן איון ז"ל, נפל בקרבות בבית החולים שיפא. סבסטיאן עלה לישראל לבדו בגיל 13, ללא משפחתו. לדבריה, היה ציוני בכל רמ"ח איבריו, והשירות והתרומה למדינה היו עבורו ערך עליון. במסגרת שירות המילואים שלו שירת בחטיבה 401.

ב-7 באוקטובר הוא יצא יחד עם חבריו לפלוגה, אף שלא היה חייב לעשות זאת. הוא כבר לא היה בגיל מילואים ואף התמודד בעבר עם מחלת הסרטן, אך דבר מכל אלה לא עצר אותו. "מה שעניין אותו היה דבר אחד: להציל כמה שיותר אנשים", מספרת שלי. עבור המשפחה, האובדן שלו היה מכה עצומה. אדם שבחר בישראל בכל יום מחדש, וביום הקשה ביותר שלה בחר שוב להגיע ולהגן עליה.

שלי זוכרת את סבסטיאן כאדם משפחתי מאוד, כזה שהביע את אהבתו בחיבוקים חזקים ובנשיקות. לצד הזיכרונות האישיים, בחרה המשפחה להנציח גם את אחת האהבות הגדולות שלו – כדורגל – וקיימה טורניר לזכרו.

ב-26 בדצמבר 2025 ספגה המשפחה אובדן נוסף, כאשר שמשון מרדכי ז"ל, אביו של בעלה של שלי, נרצח בפיגוע דריסה בבית שאן. "זה היה יום שישי שלא אשכח לעולם", היא מספרת. בעלה קיבל טלפון מדודתו ונאמר לו שאביו נדרס. באותו שלב הם עדיין לא ידעו שמדובר בפיגוע.

השניים יצאו מיד לכיוון בית שאן. במהלך הנסיעה ראתה שלי דיווח חדשותי על אדם כבן 70 שנרצח בפיגוע בעיר. "הסתכלתי על בעלי, וכבר הבנתי", היא מתארת. כששאל אותה מה קראה, היא סיפרה לו על הדיווח. "ואז שנינו פרצנו בבכי. בחיים לא ראיתי את בעלי נשבר בצורה כזאת."

לצד האובדן עצמו ניצבה בפני המשפחה גם ההתמודדות עם השאלה כיצד מספרים לשלושה ילדים שסבא שלהם נרצח בפיגוע. איך מסבירים לנאור, בנה הקטן בן השש, מהו פיגוע ולמה סבא שאהב כל כך לא יחזור?

שלי מספרת שבאותה תקופה הרגישה שהיא צריכה להישאר חזקה עבור חמותה, בעלה, אחיו והילדים. להמשיך לתפקד, להמשיך לעבוד, להמשיך להיות אמא, רעיה ובת משפחה. ורק בערב, כשהייתה חוזרת הביתה, הרשתה לעצמה להתפרק בשקט, כשאף אחד לא שומע.

אבל כששלי מספרת על שמשון, חשוב לה שהזיכרון ממנו לא יישאר רק ברגע שבו חייו נקטעו. שמשון היה, לדבריה, איש של חסד ואמונה. אדם שתמיד ראה את האחר, את מי שקשה לו ואת מי שזקוק לעזרה. הנתינה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, והוא תמיד היה שם עבור מי שנזקק לו. עבור המשפחה הוא היה אבא וחם אוהב ומסור, ולילדיה סבא שהם אהבו מאוד.

את שמשון בחרה המשפחה להנציח במסע לירושלים, העיר שאהב כל כך. שנה לפני הפיגוע הוא טייל בעיר עם אשתו ורצה להגיע לאתרים נוספים, אך לא הספיק. אשתו אמרה לו שיעשו זאת בפעם אחרת. לצערם, הפעם הבאה כבר לא הגיעה. ביום הולדתו העברי יצאה המשפחה למסע בעקבות המקומות שאליהם רצה להגיע ולא הספיק, ובסיום הגיעה להר הרצל, שם נמצאת האנדרטה לנפגעי פעולות האיבה.

שלי מסתכלת על התקופה שעברה ומבינה עד כמה המלחמה אינה נוכחת רק באזעקות ובחדשות. מבחינתה, היא נמצאת גם בתוך החיים שממשיכים להתנהל לצד הכאב: ילדים שצריך לגדל, עבודה שצריך להגיע אליה, בית שצריך להחזיק ואנשים שאוהבים ומחכים שיקיריהם יחזרו הביתה בשלום.

בתוך כל אלה, היא מספרת, למדה גם על הכוח שיש באנשים, על אחריות, על ערבות הדדית, על היכולת להמשיך גם כשקשה ועל הבחירה לא לוותר. סבסטיאן ושמשון ז"ל הותירו אחריהם חלל עצום, אבל גם מורשת של אהבה, נתינה ואומץ.

"אני בוחרת להאמין שמתוך כל הכאב הזה יצמח גם אור. שנדע ימים שקטים יותר, שנשמור אחד על השני, ושנוכל סוף סוף לבנות לילדים שלנו עתיד של ביטחון, אהבה ותקווה. כי גם אחרי התקופה הקשה ביותר, אנחנו חייבים להמשיך להאמין שיהיה טוב יותר."